יַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה מְנַשֶּׁ֤ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ הַתֹּעֵב֣וֹת הָאֵ֔לֶּה הֵרַ֕ע מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־עָשׂ֥וּ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֣ר לְפָנָ֑יו וַיַּחֲטִ֥א גַֽם־אֶת־יְהוּדָ֖ה בְּגִלּוּלָֽיו׃ (פ)
װײַל מנשה דער מלך פֿון יהוּדה האָט געטאָן די דאָזיקע אומװערדיקײטן, איז באַגאַנגען ערגערס װי אַלץ װאָס די אמורים װאָס פֿאַר אים האָבן געטאָן, און האָט אױך געמאַכט זינדיקן יהוּדה מיט זײַנע אָפּגעטער,
מלבי"ם
יען כלל ב' דברים, א. התועבות שעשה שהיו גרועים ממעשה האמורי, ב. שהחטיא גם את יהודה, רצה לומר כי גם אחז הפליג ברשע אבל היה ביניהם הבדלים, שאחז עצמו לא הרע כל כך, וכמ"ש (סנהדרין ק"ג) שאחז חתם התורה ומנשה קדר האזכרות, כי אחז לא עשה להכעיס רק רצה לפרק עול, אבל מנשה עשה להכעיס, וע"כ אמרו (שם דף ק"ד) שאחז היה לו בושת פנים מישעיה ומנשה הרג לישעיה, כי היה מומר להכעיס ואחז היה רק לתיאבון, ב. שאחז לא הטה את כלל ישראל שלא היו כולם הולכים אחר מעשיו וע"כ אמרו שאחז העמידו בעליה, כי לא היה לו כח להעמיד צלם בהיכל כי העם לא נמשכו אחריו, אבל מנשה החטיא את יהודה בגלוליו:
מנחת שי
התעבות האלה. חד מן ט' כתיבין כן חסר וא"ו קדמאה ומלא וא"ו בתראה כמו שנמסר בהאי ספרא ריש סימן ט"ז ובסוף סדר אחרי מות: